בס"ד אייר תשס"ד

חנוך!

חנוך היה שילוב נדיר שלאנושיות ומקצועיות.
אלה בינינו שעוסקים ברפואה יודעים היטב שפעמים רבות באים בדברים זה על חשבון זה.
אצל חנוך היה שלוב נפלא של מקצועיות ואנושיות.

על האנושיות למדתי מדמעותיהם של המטופלים שלו שמיררו בבכי כששמעו על מחלתו, ששאלו ללא הרף לשלומו, שהתפללו למען רפואתו, שביקשו שוב ושוב למסור לו את אהבתם, שביקשו רשות לבוא לבקרו, שסיפרו על עזרתו ותמיכתו גם מעבר לשעות העבודה במרפאה, על האוזן הקשבת והעצות שקבלו ממנו בנושאים שאינם קשורים לעבודה השגרתית במרפאה ועל תחושת האובדן של איש יקר להם מאד.

את המקצועיות למדתי להכיר מהתשובות לשאלות ששאלתי, תשובות מעמיקות מפורטות המעידות על הידע הרב, תוך יכולת אבחנה בין עיקר לטפל, ללא התנשאות.
יכולת מקצועית מדהימה שנבעה מתוכו גם כשהדבר כבר היה כרוך במאמץ גדול בגלל מחלתו.
בנוסף לאלה, חנוך היה גם איש משפחה נפלא וחבר נפלא.אני יודע זאת כי ראיתי לאיזו אהבה ותמיכה וטיפול זכה מאיילה והילדים ומכל שאר בני משפחה והחברים.

חנוך היה גיבור.
למדתי זאת מאופן התמודדותו עם הבשורה המרה.הוא ידע והבין יותר מכולנו את חומרת המצב. ללא אובדן עשתונות , ללא רחמים עצמיים, נכונות להאבק על הארכת החיים מבלי לאבד תקווה, ללא התרסה כלפי שמיים.

בספר בראשית פרק ה' נאמר:

"ויהי חנוך חמש ושישים שנה ,ויולד את מתושלח.
ויתהלך חנוך את האלוהים אחרי הולידו את מתושלח שלש מאות שנה,
ויולד בנים ובנות. ויהי כל ימי חנוך חמש ושישים שנה ושלוש מאות שנה.
ויתהלך חנוך את האלוהים ,ואיננו, כי לקח אותו אלוהים. "

חנוך זה היה שביעי לראשי הדורות מאדם הראשון (אדם,שת,אנוש,קינן, מהללאל, ירד, חנוך) ועליו דרשו חז"ל כל השביעין חביבין.
ובספר החיצוני ספר היובלים כתבו על חנוך- כי למד ספר מדע וחכמה...
וכן אמרו- ויתהלך עם אלוהים- שעיקר עינינו הוא עשית צדקה ומשפט.
ויתהלך חנוך את האלוהים נאמר פעמיים בפרשת בראשית- אפשר שכפילות זו באה לחיזוק ולחיבה, ואפשר שמדובר בהתהלכות את האלוהים בחיים, על האדמה, 56 שנה, ובהתהלכות את האלוהים בשמיים אחרי מותו.
יחיד הוא חנוך בתורה, (כאליהו בנביאים)שלא נאמר עליו לשון מיתה:
ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו,כי לקח אותו אלוהים- לפני זמנו.

וכפי שכתב המשורר:
קודם זמנו מת האיש הזה,
ושירת חייו באמצע נפסקה.
וגדול מאד הכאב!

שי חנניה