חנוך!

היית לי חבר ורע והשנים האחרונות אף העמיקה ידידותינו.ידעת להקשיב,לעזור,וגם לבקש עזרה.
וגם כשהתסכול גבר תמיד נהגת בפתיחות, בטוב לב ועם אותו הומור דק וחיוך המרצד בין העיניים לשפתיים.

אמר על כך המשורר:

"ידידך הוא מענה למאווייך
אליו תבוא ברעבך ולמען מצא שלווה תחפשנו.
עת יגלה רעך מחשבתו לפניך
לא תחשוש מן הלאו בהגיגיך
ולא תחריש מלומר הן בהסכימך".

חנוך-

היית לי יועץ. אהבת את רפואת הילדים בכלל ואת המקצוע הגסטרואנטרולוגיה ילדים שבו העמקת ידע, עדכון ומקצועיות בפרט.
בעצם, אתה מהראשונים שהביאו את רפואת הילדים המקצועית בצפון הארץ לרמה הגבוהה שלה זכאים הילדים בהם אנו מטפלים וראוי שמעמדך ותחומי אחריותך יהיו רחבים יותר.
לעיתים קרובות פניתי אליך בשאלה מקצועית, או בקשה לבדוק מי ממטופלי במחלקה או בקהילה. תמיד, הייתה לך התשובה והמענה המיידים והנכונות לעזור אף מעבר למתבקש.כולנו יודעים, כמה זה חשוב לילד ומשפחה חרדים.

מוסיף המשורר:
"אתה נותן אך מעט, עת תיתן מרכושך,
רק עת תיתן מעצמך זו נתינת אמת.
יש הנותנים מעט מן הרב אשר להם ובכבוד חפצם
ויש הנותנים את כל המעט אשר להם-
הם המאמינים בחיים, הם מלח הארץ וטנאם מלא תמיד.
טוב לתת למבקש
אך מוטב לתת בלא בקשה,מתוך הבנה."

חלל גדול השארת, חנוך, אצל משפחתך ואצלי עם מותך, אך הידידות והנתינה יהיו לנו זיכרון לתמיד.

דני מירון. 13.04.05