צפצופים הם סימפטום שכיח מאד בתינוקות. למרות שכיחות התופעה קיים חוסר בהירות ואחידות בגישה האבחנתית והטיפולית. חוסר הבהירות הקיימת בקרב הרופאים מתבטא בין היתר בשימוש במונחים לא מחייבים והיסוס בהחלטה על טיפול תרופתי.
כתוצאה מכך קיים לעיתים תכופות איחור באבחנה, פניות חוזרות לרופא, פניות למיון, צילומים ובדיקות מיותרות, ואשפוזים עד כדי נזק ריאתי כרוני. בהרצאה נציג גישה קלינית המתבססת אל אנמנזה מפורטת ורחבה, תוך שימוש בכלים אבחנתיים פשוטים כמו תגובה לטיפול.
נדגיש חשיבות השימוש במינוח פשוט גלוי וברור, חשיבות הדרכת ההורה ומתן כלים להתמודדות עם אירועים חוזרים.
יושם דגש על השפעת סימפטומים של דרכי האוויר העליונות, סימפטומים הקשורים למערכת העיכול, ועל חשיבות המעקב המסודר הרפואי.