הידרונפרוזיס בילוד

התפתחות הטכנולוגיה איפשרה ביצוע בדיקות על-שמע של העובר במהלך ההריון והובילה למעקב אחרי שלבי התפתחות תקינה וכמו כן גילוי מומים מלידה . גילוי מוקדם של מומים אלו מאפשר להערך לבירור ובמידת הצורך גם לטיפול בילודים אלו.
אצל 1% מהעוברים העוברים בדיקת על-שמע במהלך ההריון תימצא אנומליה באחת המערכות כשמתוכם 40% במערכת העצבים המרכזית ו-25% במערכת הגניטואורינרית. לקראת השבוע הרביעי להריון נוצר הקשר בין ניצן השופכן לצבר תאי הכליה הקדומה . קשר זה חיוני להעברת מסרים שיתנו את האות להתפתחות הכליה והמערכת המאספת. שתן ראשוני נוצר בשבוע התשיעי להריון ובשבועות 16-22 העובר "נוטל" על עצמו את ייצור מי השפיר.החל מהשבוע ה-20 להריון ניתן לסקור במהימנות רבה את דרכי השתן.
הרחבת המערכת המאספת,הידרונפרוזיס, היא הממצא הנפוץ ביותר ,מעל ,50% ממומי הכליה..נציין שבמרבית המקרים של מציאת הרחבה,מעל 70%, הסיבה הינה פונקציונלית בלבד ללא כל מום. המומים השכיחים ביותר הגורמים להרחבת המערכת המאספת, בסדר יורד, כוללים חסימת המעבר אגן- שופכן, רפלוקס שלפוחית כליה,שסתום שופכה אחורי,אורטרוצלה.כאשר מזוהה הרחבת המערכת יש לברר מספר נקודות חשובות והן גיל העובר, האם ההרחבה הינה חד צדדית או דו צדדית, האם קיימת הדיות יתר של הרקמה הכליתית המרמזת על פגיעה בהתפתחות,האם קיימת הרחבת שופכנים, מהו מין הילוד והאם כמות מי השפיר תקינה.
את ההידרונפרוזיס נהוג לחלק לשלוש דרגות קלה בינונית וקשה ובהתאם לכך ייתבצע הבירור ויישקל מתן טיפול אנטיביוטי מונע.
סונר כליות לאחר הלידה רצוי לבצע בגיל מספר ימים היות ובימים הראשונים כמות השתן מועטה ועלולה להסתיר מצב של חסימה. במידה וגם בסונר אחרי הלידה ישנה הרחבה לפי גודלה וצורתה ייתבצע בירור שכולל מיפוי כליות דינמי MAG-3 ובמידת הצורך גם ציסטוגרפיה.לסיכום היות ורוב מקרי ההידרונפרוזיס בילודים הינו פונקציונלי ללא כל פתולוגיה אחרת יש לשקול כל מקרה לגופו ולכן מצד אחד יש להימנע מבירור יתר וטיפול מיותר ומצד שני כשצריך לבצע בירור מלא .